ההסדר- חלק א'

איך יודעים שאשתך בוגדת בך? כשמחפשים, מגלים שהסימנים בולטים מאוד.
מאז שפוטרתי מהעבודה סמדר נאלצה לקחת עבודה שנייה כמנקה בערבים, הכל על מנת שנוכל לעמוד בכל התשלומים, החובות והמשכנתא. היא חוזרת הביתה מהמשרד, מכינה ארוחת ערב זריזה ויוצאת שוב, משאירה אותי מיותם מאחור עם מדור הדרושים שאני כבר מכיר בעל פה ועם הרבה רגשות אשם.

"אל תתפשר," היא אומרת לי, "תלך רק על עבודה שתואמת את הכישורים שלך. כזאת שתוכל להתפתח בה." שוק העבודה, לאומת זאת, אכזרי הרבה יותר.

היחסים האינטימיים שלנו לא דומים כלל למה שהיו בעבר ונראה כאילו היא איבדה עניין לחלוטין. מצד שני, הארון שלה התחיל להתמלא בתחתוני חוטיני וחזיות שקופות למחצה.
לאחרונה היא החלה לחזור הביתה רק בשעות הקטנות של הלילה, וכשהיא חוזרת היא תמיד נראית מרושלת וסתורת שיער. אם אני עוד ער היא מתחמקת ממני ונכנסת ישר למקלחת ואחר כך ממהרת למיטה לישון. אפילו בסוף השבוע היא יצאה בערב בתירוץ מבולבל על חברה שלה.

באחד הערבים, לאחר שהלכה לישון, התגנבתי לחדר הכביסה והוצאתי מהסל את התחתונים שהיא פשטה מעט לפני, קרבתי אותם לאפי והרחתי. לא היה מקום לטעות, ריח של זרע גברי נטף מהם מעורבב בריחה של סמדר.

הרגשתי כאילו הרצפה נשמטת תחת רגלי. אני יכול להבין את האכזבות שלה, אולי אפילו כעס מסוים, אבל לבגוד? זה משהו שבחיים לא הייתי עושה לה. בתחילה רציתי להטיח לה את הכל בפרצוף. לשאול אותה איך היא מסוגלת לעשות לי דבר כזה, לעשות לנו, כזוג! אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא באמת יודע משהו ושהכל רק ניחושים. ואם היא תכחיש הכל, מה אז? אני אשאר מבולבל וכל העניין יתמסמס. יש רק פתרון אחד- אני חייב לתפוס אותה על חם.

בערב למחרת חיכיתי שתסיים להכין לי את ארוחת הערב ותצא. מונית שהזמנתי מבעוד מועד כבר עמדה בחזית הבניין. כשעליתי על המונית נתתי לנהג הוראה לעקוב אחרי הסובארו הכחולה בצורה שלו תבלוט. הנהג הביט בי במבט מגחך אך עשה כדברי.

"אז מה, זאת אשתך שם ברכב?" שאל. לא רציתי שיחשוב שאני סתם עוקב אחרי אנשים אז אישרתי שכן.

"ואתה רוצה לדעת לאן היא מתגנבת ככה בלילה?" הוסיף לחקור אך אני התעלמתי מהשאלה, עוקב בדריכות אחר מסלול הנסיעה. "ככה זה נשים, התיאבון המיני שלהן רק עולה עם הגיל. בשלב מסוים הן משתעממות מאתנו והולכות לחפש איברים חדשים." הרעיף אלי את משנתו.

הסובארו פנתה לתוך אזור התעשייה ולאחר מספר רחובות חנתה מול בניין מוזנח למראה. המונית עצרה מעבר לסיבוב. דרך החלון ראיתי כיצד אשתי יוצאת מתוך הרכב ונכנסת לדלת צדדית מפח מתקלף. שחררתי את הנהג ושקלתי את צעדי.

בזמן שאני מתלבט מה לעשות הבחנתי במזדה אפורה שהתגלגלה לאיטה ברחוב ונעצרה בסמוך לבניין. גבר שמנמן יצא מהרכב, תלתלים ג'ינג'ים מקיפים לו את הקרחת. משקפים גדולים נחו על אפו וחולצתו הדהויה נתחבה במכנסיו. נראה היה שהוא מבוגר מאתנו בעשר שנים לפחות.

"זה הבחור שסמדר בוגדת בי אתו?! " נחרדתי. גם אם התיאוריה של נהג המונית נכונה, בחורה כמו סמדר יכלה בקלות להשיג גבר מרשים הרבה יותר מפקיד המס הזה. אבל אולי זה בכלל לא הוא, אולי זה סתם אדם שנכנס בשעה לא שעה לאותו הבניין בעזור הנטוש הזה לצורך עיסוקיו.

הייתי חייב לבדוק את זה מקרוב. הלכתי במהירות את כברת הדרך שבין פינת הרחוב לבניין ונעצרתי מול הדלת. חזית המבנה הייתה חפה מחלונות. הלכתי מסביב לתוך סמטה צדדית. שלושה חלונות שהיו קבועים בקיר היו אטומים מבפנים. ניסיתי להציץ בכל זאת, אבל האדם שסגר אותם עשה עבודה טובה ולא מצאתי אפילו חריץ קטן. ניסיתי להקשיב אך כל מה ששמעתי היה זמזום של עמוד חשמל שניצב ליד.
לא הייתה ביררה הייתי חייב להיכנס מהדלת הראשית. מצד שני, הם הולכים להיות שם עוד מספר שעות ואולי הם לא יקפצו למים מיד. חשבתי לעצמי שכדי לתפוס אותם על חם אלי לחכות קצת.

בזמן שחיכיתי הרצתי בראשי שוב ושוב את המשפטים שאני הולך להטיח בה. ומה אם הבחור? אם העניינים יתלהטו אולי גם הוא יחטוף ממני אגרוף או שניים. בעצם, אולי אני אחטיף לו בכל מקרה, כדי שילמד שלא שוכבים עם אישה נשואה. ואם הוא לא יודע שהיא נשואה בכלל?

אחרי עשרים דקות בערך, בזמן שאני עוד מריץ לעצמי תסריטים שונים בראש, נפתחה הדלת והבחור האדמוני יצא לרחוב, נכנס לאוטו ונסע. ואני נשאר מציץ מהסמטה עם תרחישים מנופצים בראש. למרות שהדבר הנכון לעשות היה לחקות ולראות מה קורה, הסקרנות גברה עלי והחלטתי להיכנס ולראות מה בדיוק מתרחש כאן. הלכתי לכיוון הדלת, משכתי בידית ונכנסתי.

מצאתי את עצמי עומד בתוך חדר או משרד קטן כשריח סיגריות תלוי באוויר. מאחורי שולחן ישן מפח ישב בחור שחור שנשען לאחור על כסאו ורגליו מונחות על השולחן. הוא הביט בי בעיניו המלוכסנות ששיוועו לו מראה פרעי, פלט את עשן הסיגריה מנחיריו ושאל "הלכת לאיבוד?"

"לא. אני מתכוון… אני מחפש את אשתי." התעשתתי לבסוף.

"לכאן לא מגיעים אנשים שמחפשים אישה, לכאן מגיעים אנשים שמחפשים זיון." אמר בתגובה.

"סליחה?" שאלתי מבולבל עוד יותר.

"זיון!" אמר בקוצר רוח ואיפר את הסיגריה על הרצפה. "מאה שקל למציצה, מאתיים לזיון ובשלוש מאות אתה מזיין בתחת."

הייתי הרחק מאזור הנוחות שלי וקפאתי.

"נראה לי שהגעת למקום הלא נכון." נשמע לפתע קול נמוך משמאלי. קפצתי בבהלה. על ספה משמאל לדלת ישב אדם שחור נוסף, שמן בצורה יוצאת דופן. בניגוד לחברו שלבש חולצת כפתורים צבעונית הוא לבש טי-שרט שחור שנראה יותר כמו אוהל גדול ושרשרת זהב נחה על צווארו.

"ראיתי את אשתי נכנסת לכאן לפני חצי שעה." אמרתי בקול שבור. שני השחורים החליפו בניהם מבטים. "אני יודע שהיא כאן!" הוספתי.

"אני חושב שהגיע הזמן שתעזוב את המקום." אמר הרזה.

"סמדר!" צעקתי לבסוף, חושש כי הסיכוי שלי למצוא אותה הולך להתמוגג. הדלת היחידה שהייתה בחדר, מלבד זאת שנכנסתי ממנה נפתחה ובפתח ניצבה אשתי בוהה בי כמו ראתה שד. מלבד תחתונים וחזייה שקופה דרכה יכלו לראות את פטמותיה הכהות היא לא לבשה דבר.

בחנתי את עירומה בתדהמה מכף רגל עד ראש. בבסיס התחתונים היה חור ממנו הציצו שפתי איבר מינה, חשופים וגלויים לכל הנוכחים בחדר. יתרת הבד שבקושי כיסתה משהו מצניעותה הייתה בגזרה כה נמוכה עד שפלומת שער ערווה בצבצה מעליה. גם החזייה שלבשה הייתה כה שקופה שעדיף היה אילו לא לבשה חזייה כלל.

כך היא עמדה מולנו, חשופת איברים באופן שלא משאיר מקום לספק- פארק המשחקים שלה פתוח למבקרים וכל מי שרוצה לעשות סיבוב על המתקנים מוזמן. מאחוריה בחדר יכולתי לראות מיטה צבאית עם מזרן וסדין ישן.

"מה אתה עושה פה?" שאלה כמוכת הלם.

"את מכירה את הליצן הזה?" שאל הרזה.

"זה… בעלי." אמרה וכיסתה את איבריה "אתה לא צריך להיות פה." הוסיפה והנידה בראשה.

"אני לא זז מפה עד שאת מסבירה לי מה קורה כאן!" אמרתי בתקיפות אך קולי נשבר.

"אנחנו נדבר על זה בבית." אמרה.

"אנחנו נדבר על זה עכשיו!" עניתי כמעט בצעקה.

"מה שקורה כאן זה שאשתך חייבת לנו הרבה כסף, כסף שאין לה להחזיר. אז במקום לשבור לשניכם את כל העצמות, נתנו לה פתרון חלופי להחזרת החוב- פתרון שמקובל על כל הצדדים.

"ממי, לך ונדבר על זה בבית כשאני אחזור." אמרה סמדר לבנה מרוב פחד.

"השתגעת? אני לא הולך מכאן לשום מקום!" מחיתי.

"חבר, או שיש לך מאה אלף במזומן עליך עכשיו, או שתסתובב ותמשיכו את העניינים שלכם בעוד כמה שעות." אמר הרזה.

"מותק, אני מתחננת בפניך- לך הביתה."

"או שבכל זאת אתה רוצה לקבל ממנה זיון," המשיך הבחור במבט משועשע, "אבל לצערי אנחנו לא עושים הנחות לבני משפחה."

"הנחות." צחק השמן.

"אישית, אני ממליץ לך ללכת על זיון אנאלי. נכון סקיני?" שאל והשמן פלט משהו שהיה ספק גיחוך ספק נהמה.

"סקיני פה היה הראשון שחנך אותה מאחורה. בהתחלה היא בכלל לא הבינה מה קורה לגוף שלה, למה סקיני הוא כמו D9- כשהוא פותח נתיב, החור כבר בחיים לא יחזור לצורה המקורית שלו. אז היא בכתה וצעקה קצת אבל זה עבר לה בסוף, נכון? בכל מקרה, מאז היא קיבלה שם כל כך הרבה בולבולים שהיא נהיית מקצוענית."

"מקצוענית." חזר אחריו השמן בקולו הנמוך. פרצופה של סמדר האדים מבושה.

"התחת שלה כבר כל כך רגיל להיות מלא בבשר עד שהוא נהייה רעב לזה. מבין אותי?"

"אם לא תתנו לנו ללכת אני אקרא למשטרה." איימתי עליהם, אך לאחר מכן הדברים התרחשו כל כך מהר עד שלא הבנתי מה קורה- סקיני, שביחס לגודלו היה זריז להפליא, תפס אותי מאחור כאילו הייתי ענף. הרזה הופיעה מולי כשלהב בוהק מרפרף מול פרצופי ואלמלא סמדר שנדחפה בנינו אין לדעת איך דברים היו נגמרים.

"הוא לא ידבר!" מיהרה להרגיע את הרוחות. "אני מבטיחה לך, ג'וני, שהוא לא יוציא מילה." הוסיפה וכמו ליטפה את פניו להרגיעו ולאט לאט הדפה אותו אחורנית.

כעת כשהתרחקה ממני ראיתי אותה לראשונה מאחור- את גבה החשוף ופס החוטיני הדקיק שנעלם עמוק בין פלחי ישבנה העגול.

"לטובת הפרצוף היפה שלך אני מקווה שהוא לא." ענה לה ג'וני. "ושלא תחשבי שאת לא תשלמי על מה שקרה כאן. עכשיו עוף לי מהעיניים." סקיני לא חיכה להוראה נוספת ופשוט זרק אותי לרחוב.

בזמן שאני שוכב על הכביש חבול ומטושטש שמעתי מאחורי צעדים הולכים ומתקרבים. הפניתי את מבטי וראיתי בחור מגודל בעל מראה רוסי חולף על פני. האיש היה גבוה ממני בראש לפחות ורחב מרוב שרירים. את ראשו המגולח וזרועותיו המנופחות עיטרו שלל קעקועים וקשקושים. לבסוף הגיע הבחור לדלת ונכנס פנימה.
מיד הבנתי את הבלתי נמנע- הבחור הזה, כמו פקיד המס לפניו, הולך לזיין את אשתי. הייתי חייב לעצור אותו בכל מחיר. מבלי לחשוב יותר מידי, שלפתי את הארנק מכיסי ומניתי את השטרות- שלוש מאות וארבעים שקלים. אספתי את השטרות בידי ורצתי חזרה לתוך הבניין.

"100… 200… 300 שקלים" אמר הרוסי ונתן לג'וני את הכסף.

"אני רוצה לשכב איתה!" התפרצתי, מתנשף ונופפתי בחבילת השטרות. סקיני כבר נעמד לידי מניח יד גדולה על כתפי, מוכן לפעולה. הבחור הרוסי הסתכל עלי מלמעלה המום, לא מבין מאיפה צצתי לו. סמדר כבר לא הייתה שם.

"דפקת את הראש בנפילה? אתה לא רואה שאני עם לקוח?" שאל ג'וני.

"אבל הייתי פה לפניו!" נשמעתי כמו תלמיד שרוטן בפני מורתו.

"ועכשיו אתה אחריו!" אמר ג'וני וסבלנותו כמעט ופוקעת. סקיני תפס אותי בשנית.

"אני אצא לבד!" סיננתי מנצל את מעט האוויר שנותר לי.

שוב מצאתי את עצמי בנקודת ההתחלה. הייתי חייב להכיר במציעות הקשה- יש לי עכשיו עשרים דקות- חצי שעה לתכנן את הצעד הבא.

לפרק הבא

רוצה לקבל עדכון במייל כשהפרק הבא יתפרסם? הרשם לקבלת עדכונים במייל.
לא לשכוח לתת ציון לפרק ולהשאיר תגובה מתחת

קטגוריות: סיפורי סקס, קוקהולד, אשתי, אנאלי, מין בכפיה, ניצול מיני, מין בתשלום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s