ההסדר- חלק א'

איך יודעים שאשתך בוגדת בך? כשמחפשים, מגלים שהסימנים בולטים למדי.

מאז שאיבדתי את עבודתי סמדר נאלצה לקחת משרה שנייה כמנקה בערבים, הכל על מנת שנוכל לעמוד בכל התשלומים, החובות והמשכנתא. היא הייתה חוזרת הביתה מהמשרד, מכינה ארוחת ערב זריזה ויוצאת שוב, משאירה אותי מיותם מאחור עם מדור הדרושים שאני כבר מכיר בעל פה ועם הרבה רגשות אשם.

"אל תתפשר," היא הייתה אומרת תמיד, "לך רק על עבודה שתואמת את הכישורים שלך. כזאת שתוכל להתפתח בה ולצמוח." שוק העבודה, לעומת זאת, היה אכזרי הרבה יותר.

היחסים האינטימיים שלנו לא דומים כלל למה שהיו בעבר ונראה שהיא איבדה עניין לחלוטין. מצד שני, הארון שלה דווקא התחיל להתמלא בתחתוני חוטיני וחזיות שקופות למחצה.

לאחרונה היא החלה לחזור רק בשעות הקטנות של הלילה, ובשובה תמיד נראתה מרושלת וסתורת שיער. אם במקרה הייתי ער היא הייתה מתחמקת ונכנסת ישר למקלחת ואחר כך ממהרת למיטה לישון. אפילו בסוף השבוע היא יצאה בערב בתירוץ מבולבל על חברה שלה.

באחד הערבים, לאחר שהלכה לישון, התגנבתי לחדר הכביסה והוצאתי מהסל את התחתונים שהיא פשטה מעט לפני, קרבתי אותם לאפי והרחתי. לא היה מקום לטעות – ריח של זרע גברי נטף מהם מעורבב בריחה של סמדר.

הרגשתי כאילו הרצפה נשמטת תחת רגלי. אני יכול להבין את האכזבות שלה, אולי אפילו כעס מסוים, אבל לבגוד? זה משהו שבחיים לא הייתי עושה לה. בתחילה רציתי להטיח לה הכל בפרצוף, לשאול אותה איך היא מסוגלת לעשות לי דבר כזה, לעשות לנו, כזוג! מהר מאוד הבנתי שאין לי באמת אקדח מעשן ביד ושהכל סתם ניחושים. ואם היא תכחיש, מה אז? אני אשאר מבולבל וכל העניין יתמסמס. יש רק פתרון אחד – הייתי חייב לתפוס אותה על חם.

בערב למחרת חיכיתי שתסיים להכין לי את ארוחת הערב ותצא לדרכה. מונית שהזמנתי מבעוד מועד כבר המתינה לי בחזית הבניין. כשהתיישבתי במושב האחורי נתתי לנהג הוראה לעקוב אחר הסובארו הכחולה בצורה שלא תבלוט. הנהג הביט בי במבט מגחך אך עשה כדברי.

"אז מה, זאת אשתך שם ברכב?" שאל. לא רציתי שיחשוב שאני סתם עוקב אחרי אנשים אז אישרתי את דבריו.

"ואתה רוצה לדעת לאן היא מתגנבת ככה בלילה?" הוסיף לחקור אך אני התעלמתי מהשאלה, עוקב בדריכות אחר מסלול הנסיעה. "ככה זה נשים, התיאבון שלהן רק עולה עם הגיל. בשלב מסוים הן משתעממות מאתנו והולכות לחפש ריגושים חדשים." הרעיף עלי את משנתו. "תאמין לי, מהניסיון שלי, עדיף לפעמים לא לדעת."

הסובארו פנתה לתוך אזור התעשייה ולאחר מספר רחובות חנתה מול בניין מוזנח למראה. המונית עצרה מעבר לסיבוב. דרך החלון ראיתי כיצד אשתי יוצאת מתוך הרכב ונכנסת לדלת צדדית מפח מתקלף. שחררתי את הנהג ושקלתי בכובד ראש את צעדי.

בזמן שאני מתלבט מה עלי לעשות הבחנתי במזדה אפורה שהתגלגלה לאיטה ברחוב ונעצרה ממש בסמוך לבניין. גבר שמנמן יצא מהרכב, תלתלים ג'ינג'ים מקיפים קרחת חלקה. משקפיו הגדולים נחו על אפו וחולצתו הדהויה נתחבה עמוק במכנסיו. נראה היה שהוא מבוגר מאתנו בעשר שנים לפחות.

"זה הבחור שסמדר בוגדת בי אתו?!" נחרדתי. גם אם התיאוריה של נהג המונית נכונה, בחורה כמו סמדר יכלה בקלות להשיג גבר מרשים בהרבה מפקיד המס הזה. אבל אולי זה בכלל לא מי שמצמיח לי קרניים, אולי זה סתם אדם שנכנס בשעה לא שעה לאותו הבניין באיזור הנטוש הזה לצורך עיסוקיו.

הייתי חייב לבדוק מקרוב את העניין. חציתי במהירות את כברת הדרך שבין פינת הרחוב לבניין ונעצרתי מול הדלת. חזית המבנה הייתה חפה מחלונות. הלכתי מסביב לתוך סמטה צדדית. שלושה חלונות שהיו קבועים בקיר היו אטומים מבפנים. ניסיתי להציץ בכל זאת, אבל האדם שסגר אותם עשה עבודה טובה ולא מצאתי אפילו חרך קטן. ניסיתי להקשיב אך כל מה ששמעתי היה זמזום של עמוד חשמל שניצב ליד.

לא נותרה לי ברירה הייתי חייב להיכנס מהדלת הראשית. מצד שני, הם הולכים להיות שם עוד מספר שעות וייתכן מאוד שהם לא יקפצו למים מיד. חשבתי לעצמי שכדי לתפוס אותם על חם עלי לחכות עוד קצת.

בזמן שחיכיתי הרצתי בראשי שוב ושוב את המשפטים שאני הולך להטיח בה. ומה עם הבחור? אם העניינים יתלהטו אולי גם הוא יחטוף ממני אגרוף או שניים. בעצם, אולי אני אחטיף לו בכל מקרה, כדאי שילמד שלא שוכבים עם אישה נשואה. ואם הוא לא יודע שהיא נשואה בכלל?

אחרי עשרים דקות בערך, בזמן שאני עוד מריץ לעצמי תסריטים שונים בראש, נפתחה הדלת והבחור האדמוני יצא לרחוב, נכנס לאוטו ונסע. אני נשארתי מאחור מציץ מהסמטה עם תרחישים מנופצים בראש והמון סימני שאלה. למרות שהדבר הנכון לעשות היה לחכות ולראות מה קורה, הסקרנות גברה עלי והחלטתי להיכנס ולראות מה בדיוק מתרחש כאן. הלכתי לכיוון הדלת, משכתי בידית ונכנסתי.

מצאתי את עצמי עומד בתוך חדר או משרד קטן כשריח סיגריות תלוי באוויר. מאחורי שולחן ישן ישב בחור שחור שנשען לאחור על כסאו ורגליו מונחות על השולחן. הוא הביט בי בעיניו הבהירות המלוכסנות ששיוו לו מראה פראי, פלט את עשן הסיגריה מנחיריו ושאל "הלכת לאיבוד?"

"לא. אני מתכוון… אני מחפש את אשתי." התעשתתי לבסוף.

"לכאן לא מגיעים אנשים שמחפשים אישה, לכאן מגיעים אנשים שמחפשים זיון." אמר בתגובה.

"סליחה?" שאלתי מבולבל עוד יותר.

"זיון!" אמר בקוצר רוח ואיפר את הסיגריה על הרצפה. "מאה שקל למציצה, מאתיים לזיון ובשלוש מאות אתה מזיין בתחת."

הייתי הרחק מאזור הנוחות שלי וקפאתי.

"נראה לי שהגעת למקום הלא נכון." נשמע לפתע קול נמוך משמאלי. קפצתי בבהלה. על ספה משמאל לדלת ישב אדם שחור נוסף, שמן בצורה יוצאת דופן. בניגוד לחברו שלבש חולצת כפתורים צבעונית הוא לבש טי-שרט שחורה שנראתה יותר כמו אוהל גדול עם שרשרת זהב שנחה על צווארו.

"ראיתי את אשתי נכנסת לכאן לפני חצי שעה." אמרתי קרקרתי מולם. שני הגברים החליפו בניהם מבטים. "אני יודע שהיא כאן!" הוספתי.

"אני חושב שהגיע הזמן שתעזוב את המקום." אמר הרזה.

"סמדר!" צעקתי לבסוף, חושש כי הסיכוי שלי למצוא אותה הולך להתפוגג. הדלת היחידה שהייתה בחדר, מלבד זאת שנכנסתי ממנה נפתחה ובפתח ניצבה אשתי בוהה בי כמו ראתה שד. מלבד תחתונים וחזייה שקופה דרכה יכלו לראות בבירור את פטמותיה הכהות היא לא לבשה דבר.

בחנתי את עירומה בתדהמה מכף רגל עד ראש. בבסיס התחתונים היה פתח ממנו הציצו שפתי איבר מינה, חשופים וגלויים לכל הנוכחים בחדר. יתרת הבד שבקושי כיסתה משהו מצניעותה הייתה בגזרה כה נמוכה עד שפלומת שער ערווה בצבצה מעליה. 

כך היא עמדה מולנו, חשופת איברים באופן שלא משאיר מקום לספק – פארק השעשועים שלה פתוח למבקרים וכל מי שרוצה לעשות סיבוב על המתקנים מוזמן. מאחוריה בחדר יכולתי לראות מיטה צבאית עם מזרן וסדין ישן.

"מה אתה עושה פה?" שאלה כמוכת הלם.

"את מכירה את הליצן הזה?" שאל הרזה.

"זה… בעלי." אמרה וכיסתה את איבריה "אתה לא צריך להיות פה." הוסיפה והנידה בראשה.

"אני לא זז מפה עד שאת מסבירה לי מה קורה כאן!" אמרתי בתקיפות אך קולי נשבר.

"אנחנו נדבר על זה בבית." אמרה.

"אנחנו נדבר על זה עכשיו!" עניתי כמעט בצעקה.

"מה שקורה כאן זה שאשתך חייבת לנו הרבה כסף, כסף שאין לה להחזיר. אז במקום לשבור לשניכם את כל העצמות, נתנו לה פתרון חלופי להחזרת החוב – פתרון שמקובל על כל הצדדים.

"ממי, לך ונדבר על זה בבית כשאני אחזור." אמרה סמדר לבנה מרוב פחד.

"השתגעת? אני לא הולך מכאן לשום מקום!" מחיתי.

"חבר, או שיש לך מאה אלף במזומן עליך עכשיו, או שתסתובב ותמשיכו את העניינים שלכם בעוד כמה שעות." אמר הרזה.

"מותק, אני מתחננת בפניך – לך הביתה."

"או שבכל זאת אתה רוצה לגלות מה היא עושה כאן בכל ערב, ועל הדרך לזכות בפינוק של פעם בחיים." המשיך הבחור במבט משועשע, "אבל לצערי אנחנו לא עושים הנחות לבני משפחה."

"הנחות." צחק השמן.

"אישית, אני ממליץ לך ללכת על אנאלי. נכון סקיני?" שאל והשמן פלט משהו שהיה ספק גיחוך ספק נהמה.

"סקיני פה היה הראשון שחנך אותה מאחורה. בהתחלה היא בכלל לא הבינה מה קורה לגוף שלה, למה הענק הזה הוא כמו D9 – כשהוא פותח נתיב, החור כבר בחיים לא יחזור לצורה המקורית שלו. אז היא בכתה וצעקה קצת אבל זה עבר לה בסוף, נכון? בכל מקרה, מאז היא קיבלה שם כל כך הרבה בולבולים שהיא נהיית מקצוענית."

"מקצוענית." חזר אחריו השמן בקולו הנמוך. פרצופה של סמדר האדים מבושה.

"התחת שלה כבר כל כך רגיל להיות מלא בבשר עד שהוא נהייה רעב לזה. מבין אותי?"

"אם לא תתנו לנו ללכת אני אקרא למשטרה." איימתי עליהם, אך לאחר מכן הדברים התרחשו כל כך מהר עד שלא הבנתי מה קורה – סקיני, שביחס לגודלו היה זריז להפליא, תפס אותי מאחור כאילו הייתי ענף. הרזה הופיע מולי כשלהב בוהק מרפרף מול פרצופי ואלמלא סמדר שנדחפה בינינו אין לדעת איך דברים היו נגמרים.

"הוא לא ידבר!" מיהרה להרגיע את הרוחות. "אני מבטיחה לך, ג'וני, שהוא לא יוציא מילה." הוסיפה וכמו ליטפה את פניו להרגיעו ולאט לאט הדפה אותו אחורנית.

כעת כשהתרחקה ממני ראיתי אותה לראשונה מאחור – את גבה החשוף ופס החוטיני הדקיק שנעלם עמוק בין פלחי ישבנה העגול.

"לטובת הפרצוף היפה שלך אני מקווה שהוא לא." ענה לה הבחור השחור. "ושלא תחשבי שאת לא תשלמי על מה שקרה כאן. עכשיו עוף לי מהעיניים." הבחור הגדול לא חיכה להוראה נוספת ופשוט זרק אותי לרחוב.

בזמן שאני שוכב על הכביש חבול ומטושטש שמעתי מאחורי צעדים הולכים ומתקרבים. הפניתי את מבטי וראיתי גבר מגודל בעל מראה רוסי חולף על פני. האיש היה גבוה ממני בראש לפחות ורחב מרוב שרירים. את ראשו המגולח וזרועותיו המנופחות עיטרו שלל קעקועים וקשקושים. לבסוף הוא הגיע לדלת ונכנס פנימה, מותיר אחריו שובל ניחוח חריף של אלכוהול.

מיד הבנתי את הבלתי נמנע – האיש הזה, כמו פקיד המס לפניו, הולך לזיין את אשתי. הייתי חייב לעצור אותו בכל מחיר. מבלי לחשוב יותר מדי, שלפתי את הארנק מכיסי ומניתי את השטרות – שלוש מאות וארבעים שקלים. אספתי את השטרות בידי ורצתי חזרה לתוך הבניין.

"100… 200… 300 שקלים." אמר הרוסי ונתן לג'וני את הכסף.

"אני רוצה לשכב איתה!" התפרצתי, מתנשף ונופפתי בחבילת השטרות. סקיני נעמד לידי מניח יד גדולה על כתפי, מוכן לפעולה. הבחור הרוסי הסתכל עלי מלמעלה המום, לא מבין מאיפה צצתי לו. סמדר כבר לא הייתה שם.

"דפקת את הראש בנפילה? אתה לא רואה שאני עם לקוח?" שאל ג'וני.

"אבל הייתי פה לפניו!" נשמעתי כמו תלמיד שרוטן בפני מורתו.

"ועכשיו אתה אחריו!" הוא ענה וסבלנותו כמעט ופוקעת. השמן תפס אותי בשנית.

"אני אצא לבד!" סיננתי מנצל את מעט האוויר שנותר לי.

שוב מצאתי את עצמי בנקודת ההתחלה. הייתי חייב להכיר במציאות הקשה – יש לי עכשיו עשרים דקות – חצי שעה לתכנן את הצעד הבא.

לפרק הבא

רוצה לקבל עדכון במייל כשהפרק הבא יתפרסם? הרשם לקבלת עדכונים במייל.
לא לשכוח לתת ציון לפרק ולהשאיר תגובה מתחת

קטגוריות: סיפורי סקס, קוקהולד, אשתי, אנאלי, מין בכפיה, ניצול מיני, מין בתשלום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s